זיכרון ונשייה, סודן של מגילות מדבר יהודה/ רחל אליאור, 2009.
בספר זה פרופ' רחל
אליאור מרחיבה את היריעה שפרסה בספרה הקודם – "מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים,
היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה".
זוהי סקירה עמוקה של עולמם
התרבותי של הכוהנים, שהנהיגו את המרכז הרוחני היהודי במשך קרוב לאלף שנים, כפי
שהוא משתקף מהמגילות שנמצאו בקומראן. אליאור מתארת את השושלת המתועדת, את הלכי
המחשבה, את האמונות, המיתוסים, המדרשים ואת הסדר הארצי והשמיימי שהכוהנים הסיקו וכיצד
הם קבעו את כל אלה כמקודשים בהעתקתם לכתב.
הספר מחולק לשני חלקים, בחלקו הראשון אליאור
מתארת את התנאים ההיסטוריים כפי שהם ידועים לנו היום על הדחתה של שושלת בית צדוק מהכהונה
במקדש, היא מבהירה את מערכת היחסים הטעונה שבין הכוהנים לבית צדוק לבין החשמונאים
והפרושים ודנה בהרחבה בתאוריה האיסיית. היא ממשיכה בסקירה על התגלית שלא תסולא בפז
של 930 שרידי המגילות שנמצאו בקומראן החל מ־1947. גילוי המגילות חשף עולם רוחני אדיר
ממדים שנגנז לפני אלפיים שנים. אליאור נותנת תמצית של הכתבים העיקריים (בראשם ספר
חנוך וספר היובלים) ומספרת על שיטת הקטלוג שלהם, על הנוסחים השונים ועל התובנות שניתן להסיק
מגוף הידע הזה.
בחלקו השני של הספר אליאור
צוללת עמוק לתוך המיתוסים הכוהניים, היא מתארת בהרחבה את דמויות המופת, ובראשן
חנוך, האדם–מלאך, שעל פי המיתוס עלה לשמיים ומשם הוריש לצאצאיו את החוכמה האלוהית
של סדר הזמנים ואת הכתיבה והקריאה, היא ממשיכה וכותבת על התפתחותה של הספרייה
הכוהנית ועל המושגים היסודיים בה.
בפתח הספר ובסיומו
אליאור עורכת דיון ממעוף הציפור על היסטוריה ועל איך היא נוצרת, על מיתוסים ועל הגבול
שבין מיתוס להיסטוריה.
סגנון הכתיבה של רחל
הוא ייחודי מאוד. כשאני קורא את ספריה אני מרגיש שאני שומע את קולה, המקצב שבו היא
כותבת אופייני לה מאוד. ניגון הכתיבה שלה הוא לא בהכרח קל לקריאה – הטקסט ארוך ויש
בו חזרות רבות. רחל פורסת את עיקר הדברים על פני עמודים רבים והם מצטברים בהדרגה
לתובנות שלעיתים הרגשתי שהן מטלטלות אותי ומשנות את נקודת מבטי. ארמוז רק, שהאופן
שבו היא מפרשת את המדרש "ארבעה נכנסו לפרדס" לאור הפולמוס בין חז"ל
לכוהנים האיר אותו באור חדש לגמרי מבחינתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה