דבר שיש להיזהר ממנו

דבר שיש להיזהר ממנו

לָלֶכֶת שְׁבִי אַחַר הַתְאָמָתָם שֶׁל צֵרוּפֵי מִקְרִים לְהִלְכֵי הַנֶּפֶשׁ;

לְמָשָׁל. כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר קָרָה

שֶׁנִּקְּרָה בְּרֹאשִׁי שְׁאֵלָה אוֹ הִתְלַבְּטוּת קָשָׁה,

וּבְעֵת שֶׁיָּצָאתִי לְבַקֵּשׁ מַעֲנֶה

בְּעוֹדִי מְשׁוֹטֵט בֵּין הַשְּׁבִילִים,

מַמָּשׁ בָּרֶגַע שֶׁהַתְּשׁוּבָה עָלְתָה בִּי –

חָלְפָה מֵעָלַי צִפּוֹר, לִפְעָמִים בִּקְרִיאָה צַוְחָנִית.

וְאָמְנָם זֶהוּ צֵרוּף מִקְרִים גְּרֵידָא

וְאָמְנָם אֵין דֶּרֶךְ לְקַשֵּׁר בֵּין תְעוּפַת הַצִּפּוֹר לַמַּחֲשָׁבָה,

אֲבָל בְּנַפְשִׁי חֻבְּרוּ שְׁנֵי אֵלּוּ בְּהַתְאָמָה 

וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַצִּפּוֹר נָתְנָה מִשְׁנֵה תֹּקֶף לְמַחְשַׁבְתִּי,

שֶׁהַצִּפּוֹר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הִיא הִתְגַּלְּמוּת הַמַּחֲשָׁבָה.

אֶפְשָׁר לְהַקְשׁוֹת וְלִשְׁאֹל:

אִם יֵשׁ בְּכָךְ מַעֲנֶה כָּלְשֶׁהוּ,

אוּלַי הוּא בִּכְלָל אַזְהָרָה מֵהַתְּשׁוּבָה שֶׁעָלְתָה בִּי?

אֲבָל זוֹהִי חֲקִירָה מְיֻתֶּרֶת שֶׁאֵין בָּהּ כְּלוּם –

הַפֵּרוּשׁ בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁבָּרוּר שֶׁהוּא אוֹת.

וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדְּבָרִים מִמִּין זֶה.

עַל הָאֱמוּנָה לִהְיוֹת מוּכָנָה לְהִבָּחֵן וְלַעֲמֹד עַל סִבּוֹתֶיהָ,

לַעֲבֹר עִיּוּן שִׁיטָתִי כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע מָה אֶפְשָׁר לְהָפִיק מִמֶּנָּה.

וּמָה אֶפְשָׁר לְהָפִיק מִצִּפּוֹר שֶׁהֵפִיק הַתַּת־מוּדָע?

אָז אֲנִי נִזְהָר וְאֵינִי מַאֲמִין.

אֲבָל בְּרֹבֶד מְסֻיָּם, הַרְחֵק מִכָּל רַצְיוֹנָלִיּוּת, 

אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה

עַל הַצִּפּוֹר־הַתְּשׁוּבָה, עַל הַמַּגָּע הַיָּשִׁיר בֵּין עוֹלַם הַנֶּפֶשׁ לַעוֹלָם שֶׁמִּחוּצָה לוֹ.

וֶבּ

 וֶבּ

דֶּרֶךְ עֲדְשׁוֹת הַטֵּלֶסְקוֹפּ הֶחָדָשׁ 

עַמּוּדֵי הַבְּרִיאָה עוֹמְדִים לְפָנֵינוּ.

עָצְמָתוֹ חַסְרַת הַתַּקְדִּים 

מַקְטִינָה אוֹתָנוּ עוֹד וָעוֹד

אֶל מוּל פְּנֵי עוֹלָמוֹת אַדִּירִים.

הַמְּאוֹרֹות הַמִּתְגַּלִים מִנִּתּוּחֵי הַסְּפֶּקְטְרוּם הַמְּדֻיָּקִים 

מַפְעִימִים בְּצוּרוֹתֵיהֶם, בְּצִבְעֵיהֶם

וּבַהֶקֵּשִׁים הַנִּגְזָרִים מִטִּיבָם שֶׁל הַתַּהֲלִיכִים הַפִיזִיקָלִיִּים שֶׁגָּרְמוּ לָהֶם,

מַדְגִּישִׁים אֶת הֶבֶל קִיּוּמֵנוּ בְּהֶכְרֵחַ אָנָלִיטִי.

הַחִשּׁוּבִים הַמַּרְהִיבִים שֶׁל הַזְּמַן שֶׁנִּפְעַר,

שֶׁל הַמֶּרְחָק שֶׁנִּשְׁבַּר

מֵהַמָּקוֹר, מֵהַיְּסוֹד, מֵרֵאשִׁית;

אֲפִלּוּ מִמַּעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹמֶדֶת סְמוּכָה;

הַיִּרְאָה מְהַחֹשֶׁךְ וּמְּהַקֹּר הַמְּאַיְּמִים לְכַלּוֹת,

הַקִּרְבָה הַמַּטְרִידָה לַחֹר הַשָּׁחֹר שֶׁבִּקְצֵה הַשְּׁבִיל,

הַבְּדִידוּת הַמִּתְרַבָּה עִם כָּל תַּצְפִּית

הַשְּׁאֵלוֹת הַנּוֹסָפוֹת עִם כָּל תַּגְלִית,

הַקָּבוּעַ הַקּוֹסְמוֹלוֹגִי שֶׁתּוֹאֵם בְּדִיּוּק

אֶת הָאֵנֶרְגִּיָּה הָאֲפֵלָה שֶׁבְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ –

מַשְׁאִירִים אוֹתָנוּ עֵירֻמִּים

לְחַסְדֵי הַמִּקְרֶה, אוֹ הַהֶכְרֵחַ הַלֹּא יְגֻנֶּה.

גַּם שִׁדּוּר הָרַדְיוֹ הָאַקְטִיבִי שֶׁלָּנוּ

שׁוֹאֵל לְלֹא הֵד בְּמֶרְחֲבֵי הֶחָלָל

כְּבִכְיוֹ שֶׁל תִּינוֹק שֶׁנִּנְטַשׁ.

כָּל שֶׁנּוֹתַר לָנוּ – לִשְׁבֹּר אֶת הַמַּכְשִׁירִים 

כִּי הַמַּדְּעָנִים אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם,

בְּיָּם הָעֵדוּיוֹת אֵינָם מוֹצְאִים זֵכֶר לְמַחְשָׁבָה אוֹ לְרָצוֹן.

התמונה נוצרה באמצעות הבינה המלאכותית 

Dall-E 

בָּעוֹלָם הַזֶּה

מִשְׁכַּן הַחֹפֶשׁ בַּמַּחְסוֹר; הָעַבְדוּת הִיא תְּנַאי לִדְרוֹר

חֵרוּת בְּלִי עָמָל אֵינָהּ; גְּאֻלָּה לְלֹא כְּפִיָּה בְּטֵלָה.

 

סְיָגִים דּוֹרֶשֶׁת הָרְוָחָה; מִמֵּצַר תֵּצֵא קְרִיאָה

מֻתָּר מֵאָסוּר נִבְרָא; מְהוּמָה תֵּלֵד שַׁלְוָה.

 

פּוֹרֵץ גָּדֵר – חוֹטֵא; אֶת הַדְּרוֹר הוּא מְדַכֵּא

הִתְרַשֵּׁל בְּחוֹבוֹתָיו – זָנַח; אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שָׁכַח.

 

נָבוֹן – תַּמְרוּרִים יַכְבִּיר; מִשָּׂדוֹת זָרִים יַזְהִיר

כְּסִיל כְּסוּמָא יַבִּיט; דֶּגֶל מִתְנוֹסֵס יַחְמִיץ.

 

שׁוֹאֵף לְחֵרוּת יִתְאַפֵּק; בִּתְוַאי בָּרוּר הוּא יִסְתַּפֵּק

כְּלוֹנְסָאוֹת יוֹרִיד לְאַט; תְּפִלָּתוֹ יֹאמַר בַּלָּאט.

לַשְּׁבִיתָה קוֹדֵם הַמַּעֲשֶׂה; שֵׁשֶׁת יָמִים בַּשָּׂדֶה

הַחֹּפֶשׁ כֹּרַח יַעֲטֶה; שְׁלוּבִים הֵם זֶה בְּזֶה.

שיר המושאים

נשות ואנשי האקדמיה ללשון העברית עסקו בענייני פעלים ומושאיהם, ונתנו בהם חוקים. שיחקתי בזה בשיר קטן. קישור להחלטת האקדמיה. 

חֲכָמֵינוּ נִזְכֵּרֵם לִבְרָכָה

מִלִּים לְמִלִּים הִלְחִימוּן

אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ חִבְּרוּן

זוֹ אֶל זוֹ הִצְמִידוּן.

פְּעָלִים וּמֻשָּׂאֵיהֶם יַחְדָּיו צֵרְפוּם

זֶה אֶל זֶה אִחֲדוּם.

 

וְחָכְמוֹת דּוֹרֵנוּ תִּבָּדֵלְנָה,

אֶת עֲטַרְתָּם לְהָשִׁיב לְהֵנָּה

חַשָׁבְנוּנוּ אָמְרוּ לְעַצְמָן

שֶׁהֲרֵי עַתָּה הוּא הַזְּמַן –

שֶׁנְּצָרְפָם, שֶׁנִּקְשֵׁרָם.

הַמִּשְׁפָּט – נְקַצְּרֶנוּ

הַפָּרוּד – נְאַחֵהוּ

הַלָּשׁוֹן – נְפָאֲרֶנָּה, נְתַחְכְּמֶנָּה, נְסַלְסְלֶנָּה.

 

לוּ יְהִי וְתַצְלַחְנָה

וְשְׂפַת עֵבֶר כִּשְׂפַת יוֹם

תִּתְגַּלְגֵּלָה,

לְשׁוֹן חֲכָמִים עַל לְשׁוֹנֵנוּ

תִּתְרוֹנֵנָּה,

הַזּוּג לְבָשָׂר אֶחָד

יִהְיּוּנָה.

ריח האלונים

 לחורש האלונים יש ריח מיוחד מאוד בשיא הקיץ -

העשבים יבשים כל כך שדבק בהם ניחוח של עשן, הארומה האגוזית של האדמה מסתתרת בריח האבק המתפורר ובגללי העיזים, לעלי העצים ריח עפצים, הפריחה המאוחרת של הקוצים מפזרת אבקנים חסרי ריח אבל מורגשים בנחיריים, בשדה השעורה הקצור נותר עוד ריח התבואה, ומרגביו ההפוכים עולה ריח השורשים העשיר.

עַכְבִישִׁים

 

גּוֹלֵשׁ בִּקְרִירוּת אֶל עוֹלָם הַצְּלָמִים

תּוֹפֵס עֵמְדָּה עַל הָרֵשֶׁת, עַל הַכְּבָלִים;

עַכָּבִישׁ בֵּין הַקּוּרִים

אוֹרֵב בִּדְמָמָה לַזְרָמִים הַחוֹלְפִים.

תְּנוּעוֹת שׁוֹטְפוֹת בְּגָלִּים

וְהַדֹּפֶק מוּאָץ, וְהַאִישׁוֹנִים מֻרְחָבִים

הַכַּעַס עוֹלֵה, הָרְגָשׁוֹת מְּצִיפִים

פּוֹרְצִים, מְעַרְפֵּלִים, מְסַמְאִים .

עוֹבֵר מֵשִׂיחַ לְשִׂיחַ

מְחַפֵּשׂ הֵיכָן לְהַשְׁכִּיחַ

עוֹד יֵשׁ בִּי מִשְׁאָלָה

שֶׁנִּרְאֵה אֶת הַטּוֹב וְהַמְּשֻׁתָּף

מֵעֵבֶר לְצֵבַע, לְבוּשׁ אוֹ מִנְהָג

נִזְכֹּר לְכַבֵּד בְּשֶׁל עֵרֶךְ עֶלְיוֹן.

הִנֵּה אֵחָד עוֹלֵה לְהָטִּיף

וְאָחָת מְנָסָּה לְהַחֲטִיף,

עוֹד הַשְׁפָּלָה לְהוֹסִיף

לִבְעֹט, לְהַלְבִּין, לְהָעִיף.

הַקּוּרִים נִמְתָּחִים עַד פְּקִיעָה,

רוֹטְטִים בִּפְרָאוּת מִשִּׂנְאָה.

זֶה מִתְגַּבֵּר, צוֹרֵם כְּמוֹ שְׂרִיטָה.

אֲנִי נִלְחָץ, קָרוֹב לִצְעָקָה.

עוֹבֵר מֵשִׂיחַ לְשִׂיחַ

מְחַפֵּשׂ הֵיכָן לְהַשְׁכִּיחַ

עוֹד יֵשׁ בִּי מִשְׁאָלָה

שֶׁנִּרְאֶה אֶת הָטּוֹב וְהַמְּשֻׁתָּף

מֵעֵבֶר לְצֵבַע, לְבוּשׁ אוֹ מִנְהָג

נִזְכֹּר לְכַבֵּד בְּשֶׁל עֵרֶךְ עֶלְיוֹן.

שֵׁקֶר הָמָּיִם

 

הַאִם הוּפְרָה הַבְּרִית אָחִי?

נֻפְּצָה מַרְאָת הַמָּיִם הַמְּשַׁקְּרִים,

בַּבוּאָת הָאוֹר נִקְרְעָה לַעֲכוּרִים

וְהַזְּמָן חָטָף אֶת הַבָּשָׂר.

הָאִם אָתָּה שָׁם אָחִי?

הֵיכָן שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם, 

בַּמָּקוֹם בּוֹ קוֹל עָנוֹת רָצוֹן

נִרְמָס תָּחַת נְפִילֵי בַּרְזֵל.

הָאִם אוּכָל לַעָזֹר אָחִי?

בְּעֵיְנֶיךָ מָּבָּט מַחְרִיד,

כֻּלְּךָ בְּדִידוּת, בַּשְּׁחוֹר מָבִּיט,

אָתָּה כְּבָר שָׁם אָנִי רוֹאֵה.

כּוֹרֵעַ בֵּרֶךְ אֶל מֵיְּימָי,

בּוֹהָקָם דּוֹהֵה, נִרְעָד, נִפְעָר

וְהִנֵּה הָאָיִן בִּמְלוֹא הַדָּר.

שָׁלוֹם לְךָ אָחִי.

עומר ח'יאם, תרגום שיר מתוך 'מרובעים'

 

זהו תרגום שלי לאחד משיריו של עומר ח'יאם, הפילוסוף, המתמטיקאי והמשורר הפרסי בן המאה ה-12. השיר הוא אחד מתוך סדרה של עשרות שירים שנקראת 'מרובעים'. התרגום שלי הוא ממקור שני, מתרגומו האנגלי של אדוארד פיצ'גרלד.

אִם נוּכָל לִלְפֹּת אֶת סֵפֶר הָגּוֹרָל בְּטֶרֶם חָתִימוֹתָיו,

בּוֹ נִכָּתֵב לְמָעָשֶׂה לְכִלָיוֹן

וְיִרָשֵׁם שְמֵנוּ לְטוֹבָה עַל דָפָּיו.

הוֹ אָהָבָה! הָאִם בַּגוֹרָל נוּכָל לְשָׁטוֹת,

לְשָׁנוֹת אֶת הָגְזֶרָה הָזֹאת,

הָאִם לֹא נִטְחָן זֹאת לֶעָפָר וְאָז

נֶעָצֶב זֹאת עָל פִּי לִבֶּנוּ לְקָווֹת? 

המקור האנגלי בתרגומו של פיצ'גרלד:

That we might clasp, ere closed, the book of fate,
And make the writer on a fairer leaf
Inscribe our names, or quite obliterate.
Ah! Love, could you and I with fate conspire
To mend this sorry scheme of things entire,
Would we not shatter it to bits, and then
Remold it nearer to the heart's desire?

אֵין מָקוֹם רֵיק בַּלַּיְלָה

עַל הַכְּבִישׁ נוֹשֵׁב עָנָן

רַב טִפּוֹת זְעַרְעָרוֹת

מֵאִירָּן נֹגָהּ פָּנָס

חֶלְקִיקִים נוֹסְעִים בְּגַל

מִתְעָבִּים עָלֵי אִילָן 

טִפּוֹת שֶׁל טָל נוֹטְפוֹת 

טוֹפְחוֹת עַל דֵּרֶךְ חֲלַקְלַק

עַל אֳבָנִים מְנַצְנְצוֹת

תִּינוֹק קורֵא שָׁם לְהוֹרָיו

יִשָּׂא הַחֹשֶׁךְ אֶת הֵדָיו

עַל בָּד צוֹנֵן, אָפֵל

לִילִית הוֹמֵה, עַצֵּב

הַשַּׁחְרוּר שׁוֹרֵק בְּאוֹן 

שָׁר נוֹאָשׁ לְחָבֵרוֹ

וְזֶה מָשִּׁיב וְהוּא שׁוֹאֵל 

וְזֶה פּוֹסֵק וְהוּא תּוֹהֵה

הַלָּיִל חָי, מָלֵא

דְּחִיסוּתוֹ אָזְנָיִם מְמָלֵּאת

מְכָסֵה בְּעַרְפִּלָיו

מְחָבֵּר אֶת יְצוּרָיו