אבא בנדויד – העקרונות שבהחייאת השפה העברית

 את הרשומה הזאת לא כתבתי בעצמי, אלא אני מביא בה את דבריו של אבא בנדויד על החייאת השפה העברית, מתוך ספרו 'לשון מקרא ולשון חכמים', 1967.

זאת תזכורת לאידיאלים שעמדו לפני המדקדקים, ה'נורמטיביסטים', שעיצבו את תהליך התחדשות השפה, בעיקר כפי שהיא הוגשה לציבור הרחב דרך אמצעי התקשורת.

אבא בנדויד – העקרונות שבהחייאת השפה העברית.

1. אין היא שלב חדש בלשון עתיקה                    אלא לשון מחודשת על פי העתיקה.

2. אין אנו ממציאים ניב עברי חדש                     אלא מחיים את הישן וממשיכים ממקום שפסק.

3. אין החייאתו כהחייאת הצמח מן הזרע        אלא גם על פי דגם משוחזר הנעשה בידיים.

4. חידוש יכולתו אינו בא מפי העם מלמטה      אלא מסופרים, ממשוררים, מחוקרים וממורים.

5. אין כאן התפתחות מן הדיבור אל הכתב        אלא הדרכה: מן הכתב אל הדיבור.

6. אין באוצרותינו עגות, להגים וסלנגים            אלא מקורות ספרותיים בלבד.

7. המקורות נחקרים לא רק לשם בירור היסטורי,     אלא לצורך המעשי של לשוננו המדוברת,

    לא רק בשביל להסיק: כיצד דיברו                    אלא בשביל להחליט: כיצד נדבר.

8. אין משאלתנו תערובת של חלקי עברית        אלא תחייה שלמה היא האידיאל.

9. אין לנו עניין לנהוג בדפוסים שאולים            אלא למצות דפוסים עבריים ככל האפשר ולחקותם.

10. אין ללומד להיגרר אחר תהליכי ליעוז          אלא להוסיף וללמוד ולהעדיף את הנלמד.

11. לא תוצא לשוננו לחיי בגרות ועצמאות           אלא עד שתושלם תקופת הלימוד (או 'החיקוי')

12. כשם שאין מפקירים תינוק להרגלים זרים    אלא עד גמר חינוכו המסורתי.

13. לא הוחייתה הלשון כדי למרוד בה                  אלא 'החייאה' משמע: החייאת הישן והמשכתו.

14. תכלית ההחייאה אינה לשנות מן המקורות      אלא להידמות אל המקורות בכל מה שניתן.

15. לא חודשה הלשון העברית כדי לשנותה שלא לצורך    אלא רצוננו להחיותה במינימום שינויים הכרחיים.

16. אין צידוק לסטיות שאין ההבעה מחייבת      אלא אם כן יש הכרח גמור: לצורכי הבעה.

17. אין רצוננו בניתוק ממקורות ספרותנו            אלא רציפות בכל דרכי ההבעה שאפשר, לפיכך:

18. אין אנו מכשירים סטיות על פי לעזי זמננו     אלא סטיות שיש להם תקדים בספרות העתיקה.

19. אין אנו רוצים במה שנהוג ושגור כיום          אלא קודם עלינו להסתגל למה שהיה נהוג לפנים.

20. עדיין אין סומכים על חוש עממי של היום     אלא פוסקים על פי החוש שבמקורות הכתובים.

21. ולפיכך אין נזקקים לדפוסים חדשים             אלא לאחר שליטה גמורה בדפוסים הישנים.

22. אין אנו מעודדים ענף אחד לגידול יתר            אלא עד שנעורר לתחייה את רוב הענפים.

23. אי אפשר לעברית כיום טבעיות גמורה          אלא הכרח בקצת עישׂוּי וכפייה ככל לשון נלמדת.

24. ולפי שעה לא תיתכן בה פשטות ועממיות     אלא לאחר סיגול הזדהות, שגרה ואוטומטיות.

25. אין בתחייתה רק תהליך לשוני (עיוור)         אלא מפעל לשוני (מתוך החלטה שבהכרה).

26. לא אבולוציה בלתי מכוונת כאן                       אלא גידול מטופח ומכוון, כבניסויי מעבדה.

27. דפוסיה נקבעים לא על פי המצוי                     אלא על פי הרצוי.

28. אין נכנעים מפני ה'נהוג' בדיבור                     אלא אנחנו המדברים והמנהיגים את ה'נהוג'.

29. עדיין אין תועלת הדקדוק מתאר                    אלא בדקדוק מדריך ופוסק ('נורמטיבי').

30. אין העובדות שבלשון מחוצה לנו                    אלא עדיין אנחנו עצמנו העושים את העובדות.