שיר המושאים

נשות ואנשי האקדמיה ללשון העברית עסקו בענייני פעלים ומושאיהם, ונתנו בהם חוקים. שיחקתי בזה בשיר קטן. קישור להחלטת האקדמיה. 

חֲכָמֵינוּ נִזְכֵּרֵם לִבְרָכָה

מִלִּים לְמִלִּים הִלְחִימוּן

אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ חִבְּרוּן

זוֹ אֶל זוֹ הִצְמִידוּן.

פְּעָלִים וּמֻשָּׂאֵיהֶם יַחְדָּיו צֵרְפוּם

זֶה אֶל זֶה אִחֲדוּם.

 

וְחָכְמוֹת דּוֹרֵנוּ תִּבָּדֵלְנָה,

אֶת עֲטַרְתָּם לְהָשִׁיב לְהֵנָּה

חַשָׁבְנוּנוּ אָמְרוּ לְעַצְמָן

שֶׁהֲרֵי עַתָּה הוּא הַזְּמַן –

שֶׁנְּצָרְפָם, שֶׁנִּקְשֵׁרָם.

הַמִּשְׁפָּט – נְקַצְּרֶנוּ

הַפָּרוּד – נְאַחֵהוּ

הַלָּשׁוֹן – נְפָאֲרֶנָּה, נְתַחְכְּמֶנָּה, נְסַלְסְלֶנָּה.

 

לוּ יְהִי וְתַצְלַחְנָה

וְשְׂפַת עֵבֶר כִּשְׂפַת יוֹם

תִּתְגַּלְגֵּלָה,

לְשׁוֹן חֲכָמִים עַל לְשׁוֹנֵנוּ

תִּתְרוֹנֵנָּה,

הַזּוּג לְבָשָׂר אֶחָד

יִהְיּוּנָה.