על הוראת הלשון

 

כמה מחשבות על הוראת תחום הלשון בבתי הספר. יש טענה שעיקר לימוד הלשון צריך להתמקד בחשיפתם של מבעים מגוונים ועשירים בפני התלמידים ולעורר בהם את האהבה ללשון ולתוצריה. כל זאת, על חשבון לימוד הכללים והחוקים של השפה, שהם ממילא נרכשים במידה כזאת או אחרת בדרך אינטואיטיבית, ו"שקופים" לדובר הילידי. על פי הטענה, עדיף שהתלמידים ידקלמו ספרות מופת ותתגלה בפניהם המשמעות העולה מהם, מאשר שילמדו את החוקים שעליהם מושתתת השפה, שהם עניין לחוקרים, כי מהותה של השפה היא משמעות המסרים שהיא מעבירה, והיכולת לתקשר.

אומנם אני שותף להבחנה על המהות של השפה ועל כך שיש לחשוף בפני התלמידים את העושר שקיים בטקסטים שונים, אבל אני חולק על זה שאין ללמד אותם את הכללים של השפה – לעומקם. הבנה של כללים היא השגת תפיסה, פיתוח המורכבות השכלית, היא יצירת עולם שמוּנָע בידי סיבות, עולם שניתן להבין מדוע הוא פועל כפי שהוא פועל. ההבנה שמושגת דרך הכללים יכולה להעניק ללומד תחושת ביטחון ויכולת, ואין בה שום שלילה לחוויה מהעושר השפתי שאפשר להפיק מטקסטים כתובים היטב, היא יכולה אפילו להעצים את תחושת הפליאה מהביטוי הטקסטואלי, או את ההזדהות איתו.

הבנת הכללים מאפשרת ביטוי תקשורתי עשיר ומדויק, שחורג מהאינטואיציה ונסמך על שימוש רפלקטיבי ואנליטי בשפה. היא מונעת אי בהירויות בשיח ובכתיבה. לדוגמה – שימוש תקני בתחביר מאפשר את בהירות הניסוח; הבנת הבניינים והמשקלים של השפה מאפשרת גמישות בשימוש בה, ואת הגברת היצירתיות של המחשבה; היכרות עם מבני השפה נותנת יתרון בגישה ללימוד שפות נוספות. ובכלל, אם אנחנו רוצים שהכותבים של העתיד ימשיכו לייצר טקסטים שיהיה ראוי ללמוד אותם, הרי שחייבים לצייד אותם בכלים לכך, וחלק מהכלים האלה, הם החוקים והכללים של השפה.

השאלה הנשאלת, היא איך נכון ללמד לשון. אני אנסה לענות על זה ממרחק של קרוב לשלושים שנים מאז שלמדתי לשון בבית הספר, ואף על פי שאיני יודע איך מלמדים בהם כיום את התחום: פדגוגיה נכונה, אינה אמורה לטמטם את התלמידים בחוקים תאורטיים קרים שעליהם לשנן ואינם אומרים להם מאום; היא צריכה להאיר את מנגנון הפעולה של השפה, להסביר, לעניין. לימוד כללי השפה הוא הזדמנות ללימוד בין־תחומי עשיר שיכול להביא להיכרות עם מגוון עולמות: דרך לימוד התפתחות העברית, ההגיים והצורות שלה, אפשר ללמוד היסטוריה – את התפתחות השפה במרחב הקדום, את ההבדל בין שכבות הלשון של המקרא, של לשון החכמים, של ימי הביניים ושל העת המודרנית. דרך ההשפעות הרבות שהעברית ספגה במשך הדורות אפשר ללמוד על תרבויות שהקיפו אותה – כמו הארמית, היוונית, היידיש, הערבית ואפילו האנגלית. ההשפעות על העברית נוגעות גם באקטואליה ובפוליטיקה, במתח בין השפה המדוברת לספרותית. דרך היכרות של הכללים אפשר לזהות מתי הם נשברים, למשל בשירה, בהומור ובסלנג, ולהבין כיצד לעשות זאת.

כמובן שכל זה לא מנוגד לקריאה של כתיבה מגוונת של ספרות, עיתונאות, מסות, שירה ואפילו נאומים, הנקודה שלי היא, שאין לוותר על לימוד הכללים של השפה, האתגר הוא לעשות את זה נכון.